חגי אולריך

חגי אולריך, בוגר התכנית לתואר שני באמנויות של בצלאל (2015) והתואר הראשון באמנות של הפקולטה לאמנויות המדרשה - בית-ברל (2012), הוא אוצר עצמאי, כותב על אמנות עכשווית שמאמריו התפרסמו במספר מגזינים מקוונים וקטלוגים, ואמן שיוצר בצילום, אמנות מבוססת-עדשה (lens-based), שעבודותיו הוצגו במספר תערוכות בארץ ובתכניות רזידנסי בארץ ובחו"ל. מאז 2017 אולריך עובד כרכז מערכת מגזין תוהו (אוצרים מייסדים: אבי לובין, לאה אביר). מ-2018 הוא אוצר במשותף את התערוכות השנתיות “לחם ושושנים” למען פרויקט “נשים, עבודה וקיימות”, ומאז 2020 הוא עובד כאוצר “לחם ושושנים – הגלריה”. החל מ-2023 אולריך אוצר את תערוכות “גלריה בית המשאבות" בנווה שאנן, בניהול עיריית תל-אביב-יפו ומרכז קהילתי הגר”א. אולריך הוא זוכה מלגת TIAF (הקרן לחקר אמנות ישראלית) של החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב (2019); זוכה הצטיינות יתרה בתכנית לתואר שני באמנויות של בצלאל (2015); מענק מלגת TA של התכנית לתואר שני בצלאל (2014); ופרס הצטיינות באמנות מטעם המחלקה לאמנות של הפקולטה לאמנויות המדרשה - בית-ברל (2012).

אשליה אודות הבנה

כדי לראות את הפסלים גדולי הממדים בתערוכת היחיד של ריצ'רד דיקון בגלריה העירונית של פראג הצופה צריך להתקרב, להתכופף, להרים את ראשו, להתמקד בפרטים הקטנים ואז שוב להתרחק ולהביט בפסל המלא. פעולות המחקר שהצופה מבצע בעזרת גופו ותנועתו בחלל הובילו את חגי אולריך לנסות להבין כיצד דיקון מצליח לתת ביטוי פיזי לרעיונות, סמלים וסימנים שאי אפשר באמת להמחיש בחלל ובזמן.

 

ארץ חמדה

בתערוכת היחיד המקיפה של אורית ישי בגלריה העירונית של פראג מופיעים מקלטים, מדי צבא, מנהגי אבלות, חיילות ואלבום פרחים ארצישראלים שניתן לגנרל אלנבי. דומה שדווקא מכלול הפעולות שעושה ישי יוצר מהלך ביקורתי מעניין שבו האינפורמציה הופכת חסרת תוכן והמציאות לחסרת בשר.

ברבור שחור, ברבור לבן

לאחר הסכסוך המתוקשר של גלריה ברבור עם עיריית ירושלים וניסיונות הצנזורה של העירייה, הוצגה שם תערוכתם המשותפת של ביאנקה אשל גרשוני ואורי הולבן. חגי אולריך ביקר בתערוכה וחזר עם מחשבות על האפשרות הפוליטית שיוצר המרחב שהשניים בנו.

פשעים ועבירות קלות

האם העבודות של מיכל מקרסקו מציגות פטישיזם זול וסיטואציות מפוקפקות? האם הן נעשו בהינף-יד, בקלילות או בגחמה? חגי אולריך ביקר בתערוכה של מקרסקו בגלריית המדרשה וחזר עם מחשבות על טעם טוב, על כנות ועל שאלות של משקל וקנה מידה.

יחסים פנימיים

ציור עכשווי כערימת חורבות המודרניזם או ציור מודרניסטי ממש? התעסקות בקומפוזיציה ציורית או התמקדות במושאי הציור? חגי אולריך כותב לתוהו על התערוכה "ציור, למשל" במוזיאון פתח תקווה לאמנות.

מבנים ארעיים

הרבה מקומות טעונים מופיעים בעבודותיו של ניר עברון, בהם העיר הפלסטינית רוואבי, מלון שבע הקשתות בהר הזיתים והתיישבות ג'יימסטאון בווירג'יניה שבארה"ב. אך מה קורה לקונקרטיות של המקומות ולעיסוק בסיפורים הפוליטיים הספציפיים כאשר העבודות מנתקות בין תוכן לצורה? חגי אולריך חוזר מתערוכתו של עברון, "מסד".

המילים המשותפות

חגי אולריך על המילים המשותפות בתערוכתו האחרונה של יוסי ברגר, על היחסים בין מילים בודדות לבין הרצף ועל רעיון השלם המופשט.

עמודים