תמונות של זיכרון #3

סלמא לעולם לא תספר לי על הקשר שלה למים, איני זוכרת שפעם שאלתי אם היא יודעת לשחות.

פלישתנו לעצמינו סלמא, קשה מכל מלחמה

אנו נראים אדישים, סלמא
אך, האמת, אנו ההפך מכך
אנו חושבים על כל דבר. ביכולתנו לבנות הר של אשליות
האם אלוהים בורא הרים איך שהם, כדי שהאדם יוכל לבנות הרים אחרים?

שאלתי אותך אז,
מה קורה בשכונות הקטנות, סלמא?
לא קבלתי תשובה, ועזבתי את שכונתנו הקטנה
גרתי במבנים רבים מבלי לשאול
איני יודעת מי גר מעלי ומי מתחתיי

סלמא חזרה אתמול מוקדם ממקום עבודתה
התיישבתי לצידה, מקשיבה למחשבותיה
סלמא נראתה מוזרה, שקטה.
סיפרה לי על תלמיד עיוור אותו פגשה בתערוכת צילומים, ואמר לה: "מצחיק שצילמתי מבלי לראות. באמת, לא אכפת לי אם צילמתי קיר או עמוד..."
נעצרתי מול שתי אפשרויות צילום אלו
ואמרתי לעצמי שהוא צילם את מה שמפחיד אותו כעיוור,
להיכנס בקיר או להתנגש בעמודים המפחידים. 

 



סלמא לעולם לא תספר לי על הקשר שלה למים,
איני זוכרת שפעם שאלתי אם היא יודעת לשחות.
בריכות המים תמיד היו מפלט מהבריחה הפנימית

אני שראייתי עייפה כבר מהחיים
מתחילה לדבר עם מורת השחייה
והיא אומרת שעליי להחליף את המשקפיים במשקפי פלסטיק
את לא צריכה לראות רחוק.
פתחי את עינייך בבריכת השחייה,
כך תראי את הדרך.
נבהלתי מהאפשרות של לראות מה שבתוך הבריכה,
והקו האדום שמורה על המעבר לחלק העמוק,
כך הרגשתי שברצוני להתקדם.
מתחת למים חובבים
מתחת למים מים
אין אגדות בצלילה חוץ מהיציבות

פלישתנו לעצמנו סלמא, קשה מכל מלחמה
ההגירה שנוצרת בתוכנו, אנו אלה שציירנו את גבולותיה

ואין הבדל בין דרכי הנשימה לבין דרכי העצב הקיים מלפני שנים.