חגי אולריך

חגי אולריך הוא אמן שיוצר בצילום, באמנות מבוססת-עדשה (lens-based), ובציור, שעבודותיו הוצגו במספר תערוכות בארץ ובתכניות שהות-אמן בארץ ובחו"ל. הוא אוצר עצמאי וכותב על אמנות עכשווית וצילום, שמאמריו התפרסמו במספר מגזינים מקוונים וקטלוגים.

בין 2017-2024 אולריך עבד כרכז מערכת מגזין תוהו (אוצרים מייסדים: אבי לובין, לאה אביר). בין 2018-2024 הוא אצר את התערוכות השנתיות “לחם ושושנים” למען פרויקט “נשים, עבודה וקיימות”, ובין 2020-2024 שימש כאוצר “לחם ושושנים – הגלריה” ומנהלה. החל מינואר 2023 אולריך אוצר את תערוכות “גלריה בית המשאבות" בנווה שאנן, בניהול עיריית תל-אביב-יפו ומרכז קהילתי הגר”א. בין היתר אצר את "שוק\מנזר", במסגרת "מרימים את השאלטר 7" (דצמבר 2024), תערוכת חוצות קבוצתית בשוק היווני ביפו בניהול עיריית ת"א-יפו, וכן שימש כעוזר אוצרות בכתיבת הטקסטים ל"אליהו", תערוכת חוצות שאצרו עפרה חרנ"ם וטלי בן-נון בשכונת יד אליהו, בניהול עיריית ת"א-יפו.

אולריך, בוגר התכנית לתואר שני באמנויות של בצלאל (2015) והתואר הראשון באמנות של הפקולטה לאמנויות המדרשה - בית-ברל (2012), הוא זוכה מלגת TIAF (הקרן לחקר אמנות ישראלית) של החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב (2019); זוכה הצטיינות יתרה בתכנית לתואר שני באמנויות של בצלאל (2015); מענק מלגת TA של התכנית לתואר שני בצלאל (2014); ופרס הצטיינות באמנות מטעם המחלקה לאמנות של הפקולטה לאמנויות המדרשה - בית-ברל (2012).

FreeAssange#

כל מבקר בתערוכה States of Violence עובר על חוק הריגול האמריקאי. חגי אולריך על הפרויקט המשותף של א/פוליטיקל ווויקיליקס בלונדון ועל "האמנות ההשתתפותית הקולוסאלית" של ג'וליאן אסאנג’.

תיירת בביתך: שיחה עם שאשא דותן

האמנית שאשא דותן אצרה לאחרונה תערוכה וירטואלית ובה עבודות שעוסקות בתחושת הזרות של מהגרים, שהיא עצמה ביניהם. חגי אולריך שוחח איתה על התערוכה ועל עבודותיה, בהן היא שטה בסירת קנו בסלון, מזמינה חשפן לדירת מגורים, ומקימה מיצב-אוהל ומארחת בו עבודות של נשים מהגרות.

על קשרים, חיבורים ומשחקי מזל

"ההימור, הסיכון ומשחקי המזל מצויים באופן שבו מבנה כלשהו, גוף לדוגמה, יכול לנוע בין אקטיביות ופסיביות, בין שליטה וכניעה לגורל או לאחר." חגי אולריך על פסליו של דניאל אוקסנברג בתערוכה "ידיים מזיעות".

אשליות אופטיות

חגי אולריך משוחח עם אורׇן הופמן על התבוננות, צילום, פרספקטיבה ואשליות אופטיות, על סזאן, אלברס ווסרלי ועל פרפורמטיביות בצילום, בעקבות תערוכתו של הופמן "לב חולה-אהבה", שהוצגה לאחרונה ב"לובי - מקום לאמנות".

 

 

של מי האדמה הזאת?

בפרויקט המתמשך "הדרך לעין חרוד" יוצאת אפרת גל-נור בעקבות מסעו של רפי, גיבור ספרו של עמוס קינן. בשורה של תערוכות ואירועים היא מעוררת שאלות פוליטיות על גבולות וחופש תנועה, ומפנה מבט רפלקסיבי אל האופן שבו המרחב בנוי באמצעות כתמים - פעולה ששואלת לא רק על מה מסתכלים, אלא איך מסתכלים.

 

צילום מקומי

מדוע במשך שנים רבות לא לימדו במחלקה לצילום של בצלאל, על גלגוליה השונים, על פועלם של צלמים מקומיים? האם היה כאן צילום מקומי שעסק בזיקה שבין האדם למקום? חגי אולריך מנסה לבחון את תולדות הצילום המקומי בעקבות ספרה של נועה צדקה, האמת הפוטוגרפית אמת טבעית היא - כרוניקה של מחלקה לצילום.

 

הבת הראשונה של הקונפדרציה

תערוכתה של אפרת ויטל "וויני (בת אמיתית)" שהוצגה לאחרונה במשכן האמנים בהרצליה מעלה אל פני השטח את הכחשת והדחקת ההיסטוריה הבעייתית של גזענות, עבדות וקולוניאליזם במדינות דרום ארצות הברית. חגי אולריך ביקר בתערוכה ומציע לחשוב עליה גם בהקשר המקומי.

הסוואה גלויה

ספרו של דור גז, "אוריינטליזם טרום-ישראלי: דיוקן מצולם" מתמקד בסוגת תצלומים מן העשורים הראשונים של המאה העשרים כמקרה מקומי, ייחודי ומורכב של אוריינטליזם חזותי. חגי אולריך סוקר את הספר ומציע הרחבה של הדיון דרך ערכיה ומאפייניה של אמנות המיצג.

עמודים